החלטה בתיק ת"א 42516-10-10

הבקשה היא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

רקע

ראשיתה של בקשה זו, בתביעה כספית שהגישה המשיבה 1 (להלן: " התובעת"), כנגד המבקשת (להלן: " הנתבעת"). על פי כתב התביעה, ביצעה התובעת עבודות פיתוח ועפר בתחום השיפוט של עיריית חדרה (להלן: " העבודות"), עבור המשיבה 2 (להלן: " צד ג' 1"), בסופן, נותרה צד ג' חייבת לתובעת סך של 256,628 ש"ח נכון ליום 06.07.08 (להלן: " החוב").

לגרסת התובעת, ביום 06.07.08, ולאחר התחשבנות סופית בינה לבין צד ג' 1, באמצעות מנהלה המשיב 3 (להלן: " צד ג' 2"), נחתם בין הצדדים הסכם המחאת זכות, לפיו המחתה צד ג' 2 את מלוא זכויותיה אצל הנתבעת ועד לגובה החוב (להלן: " ההסכם"). בהתאם רשמה התובעת את ההסכם אצל רשם המשכונות.

לטענת התובעת, התחייבה צד ג' 1, בסעיף 3 להסכם, ליידע את הנתבעת על ההסכם, ואף אפשרה לתובעת לפנות ישירות לנתבעת בעניין זה. בהתאם, טוענת התובעת, כי פנתה ביום 12.08.08 לנתבעת, בהודעה בכתב על ההסכם ורישומו אצל רשם המשכונות.

לטענת התובעת, שולם לה סך של 161,904 ש"ח על חשבון החוב, במסגרת טען בינתיים בת"א 1441/09 (בימ"ש השלוום נתניה), כך שיתרת החוב עומדת על 94,724 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת ההסכם (06.07.08) ועד להגשת תביעה זו.

לטענת התובעת, מאז התביעה, שילמה הנתבעת לצד ג' 1, מעל 200,000 ש"ח, בניגוד להסכם שבידיעת הנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו טענות מקדמיות שונות לדחייה על הסף - העדר יריבות, העדר עילה והתיישנות.

הנתבעת מודה כי נודע לה על ההסכם ביום 12.08.08.

לגופן של טענות התובעת, טוענת הנתבעת, כי שילמה את מלוא חובותיה לצד ג' 1, טרם שנודע לה על ההסכם, וכי לא העבירה אף סכום לצד ג' 1 לאחר התאריך 12.08.08, כך שעת שידעה על ההסכם - הוא נותר בלתי רלוונטי עבורה.

הנתבעת הגישה הודעה לצד ג', כנגד צד ג' 1-2, לפיו פעלה צד ג' 1 בהטעיה, חוסר תום לב, תרמית והונאה, כאשר ביום 07.08.08 קיבלה סך של 115,500 ש"ח מהנתבעת לאחר חתימת ההסכם, מבלי שהודיעה על קיומו לנתבעת.

בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת

הנתבעת הגישה ביום 28.04.11 בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: " החוק"). הבקשה הוגשה לאחר שהתקיים כבר קדם משפט והצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות.

לטענת הנתבעת, קיימת חזקה, לפיה יש לחייב את החברה התובעת במתן ערובה, אלא אם כן סבר בית המשפט כי החברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחויב או כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה. עוד טוענת הנתבעת, כי הנטל על התובעת להוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת ו/או כי קיימות נסיבות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

לטענת הנתבעת, מאחר והתובעת הנה חברה בע"מ, קרי, אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, יש לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי יש לחייב את התובעת להפקיד ערובה כאמור, שכן סיכוי התביעה קלושים. זאת מאחר והתביעה מבוססת על הסכם המחאת זכות שנערך בין התובעת לצד ג' 1, וכתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת ממחישים כי סיכויי התביעה קלושים. זאת מאחר והציגה מסמכים המראים כי עת שידעה הנתבעת על ההסכם - כבר לא היו בידיה כספים ו/או זכויות לטובת צד ג' 1.

בדיון בפניי, ביום 02.05.11, טענה התובעת כי יש לדחות את הבקשה, משמדובר בחברה פעילה משנת 1999, המעסיקה עובדים, צד להסכמים רבים ועוסקת בעבודות צנרת. בהתאם הגישה התובעת אישור מרואה החשבון של החברה (ת/1), בטענה כי החברה רכשה בחודשים האחרונים כלים בשווי כחצי מיליון ש"ח. עוד טענה התובעת, כי על פי דוחות מס ערך מוסף של החברה לשלושה חודשים האחרונים, ניתן לראות שהחברה מרוויחה ומשלמת את המיסים, וכי כנגד החברה ובעליה אין תיקי הוצאה לפועל.

בדיון האמור, הגיבה הנתבעת כי המסמכים שהגישה התובעת אינם מעידים על מצבה הכלכלי, שכן דוחות מע"מ אינם מהווים מאזן או דוח רווח והפסד, ואף לא צורף דף חשבון בנק המעיד על יתרות או חובות של התובעת. לאור זאת ולאור סיכוי התביעה הקלושים לטענת, דורשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת הערובה.

התובעת השיבה בדיון האמור לטענות הנתבעת, בטענה כי סיכוי התביעה טובים, שכן, אמנם, הסכם המחאת החיובים הומצא לנתבעת ביום 12.08.08, אולם היו 3 המחאות שהוציאה הנתבעת לצד ג' 1, על סך 46,200 ש"ח כל אחת, והן הוסבו לטובת התובעת ביום חתימת ההסכם.